ראשית, אני סבור שאתה כבר אוחז באמונה כלשהי בנוגע לחיים ולמוות. אני גם מבין שאדם אינו יכול לגשת אל הנושא הזה באופן אובייקטיבי לגמרי ללא דעה קדומה, כי כולנו גדלנו בסביבה ובתרבות מסוימים שחינכו אותנו לאורח חיים מסוים, בין שהוא דתי ובין שהוא חילוני. כולנו מושפעים מההורים שלנו, מהמורים, מהשלטון, ממנהיגי הדת ומניסיון החיים הפרטי שלנו.

אבל, אנא, זכור את האיש על הספסל. הוא מאמין שכוח המשיכה אינו קיים. אבל האמונה הזאת לא תציל אותו מהסלע, הוא יימחץ למוות. רק אמונה באמת המוחלטת תציל אותו מגורל מר שכזה. אנא נצור זאת בליבך לפני שתיגש לקרוא את הנקודה הבאה.

בהתחלה הזכרתי יהודי אחד שעמד לפני מושל נכבד בישראל ואמר: “לכך אני נולדתי ולשם כך באתי לעולם, כדי שאעיד על האמת. כל אשר הוא מן האמת שומע לקולי” (הברית החדשה, הבשורה על פי יוחנן פרק יח פסוק 37). המושל הנכבד היה פונטיוס פילטוס, ניצב רומי ששלט ביהודה. היהודי שניצב לפניו היה ישוע המשיח. השם הזה עלול לעורר בך הסתייגויות ודעות קדומות, אבל בבקשה זכור את כל מה שכבר נאמר עד הנקודה הזאת.

כשישוע התהלך כאן בארץ ישראל, הוא אמר על עצמו שהוא “הדרך, האמת והחיים” וש”אין איש בא אל האב, אלא דרכו” (יוחנן יד 6). ישוע הצהיר על עצמו שהוא אמת מוחלטת ושהוא הדרך היחידה להגיע לשמים ולהינצל ממשפטו של אלוהים שבא עליך בגלל חטאיך. כלומר, ישוע הוא הדרך היחידה לשמים והיא פתוחה לכל אחד, יהודי ולא יהודי. הוא האמת שנועדה ולא רק לגויים או רק ליהודים. הוא האמת שנועדה לכולם.

התנ”ך מציין שאנחנו חוטאים, חסרי קדושה, ושאנחנו זקוקים לקורבן שיכפר על חטאינו, לכן כתוב בברית החדשה (שהובטחה לעם ישראל בירמיה לא 31) שישוע הוא “שה האלוהים הנושא חטאת העולם” (יוחנן א 29). כמו כן נאמר: “כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג 16). ישוע מת על הצלב במקומך כדי שאתה לא תמות. הוא עצמו היה לקורבן במקומך. לפיכך העונש למשפטו של אלוהים כבר ניתן. אבל כדי ליהנות מהזיכוי הזה, עליך להאמין שזאת אמת. עליך להאמין שאתה חוטא חסר קדושה שראוי למשפטו של אלוהים, ושישוע המשיח שיכך את זעמו של אלוהים כאשר מת על הצלב במקומך. לשם כך נדרשת חזרה בתשובה (ראה יחזקאל יח 32, נקודה 4).